החלטה בתיק ס"ע 38914-04-11

בפנינו בקשה למחיקת המשיב 2 כתובע מכתב התביעה.

רקע עובדתי

1.         המבקש מהנדס בהכשרתו, עבד במשיבה 1 (להלן - המשיבה) החל מחודש ינואר 2003 ועד לפיטוריו ביום 2.1.11 ושימש כסמנכ"ל.

2.         המשיב 2 (להלן - המשיב) שימש כמנכ"ל המשיבה עד למועד בו נמכרה לחברת OTI   (להלן -: "החברה הרוכשת") .

3.         המשיבים הגישו תביעתם כנגד המבקש בגין הפרת הסכם העבודה, הפרת חובת הנאמנות הסודיות וההתחייבות שלא לעסוק בעיסוק אחר הנוגד את האינטרסים של החברה. כמו כן לטענתן, המבקש הפר חובות המוטלות עליו מכח הוראות חוק הפטנטים וכן עבר עבירה של גניבה בידי המנהל לפי סעיף 392 לחוק העונשין.

            במסגרת הסעדים הנתבעים טען המשיב לפגיעה בשמו הטוב ובהערכת כושר השיפוט שלו לבחור להעניק ולנהל צוותי עובדים ובמידת האמון בנוגע ליכולתו לתרום לחברה הורכשת. לפיכך, לטענתו חוזה הייעוץ שנחתם בין החברה רוכשת לבינו לא יוארך מעבר לששת חודשי הניסיון ובזאת נגרם לו נזק כבד של אובדן הכנסות המוערכת בסכום של 200,000 ש"ח. המשיב אף תובע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

4.         בכתב ההגנה מכחיש המבקש את כל הטענות שהועלו נגדו, כאשר לטענתו מטרתה של התביעה שהוגש הנגדו היא לזרות בו פחד על מנת שלא יעמוד על זכותו לקבל את כל הזכויות המגיעות לו עם הפסקת עבודתו במשיבה.

בד בבד עם הגשת כתב הגנה, הגיש המבקש כתב תביעה שכנגד לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו במשיבה.

כמו כן הוגשה הבקשה שבפניי.

5.         במסגרת הבקשה טוען המשיב, כי בינו לבין המשיב לא התקיימו מעולם יחסי עובד - מעביד ולפיכך, אין ביניהם כל יריבות. מעסיקתו היחידה של המבקש הינה המשיבה. המשיב אף לא טען לכל אורך התביעה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין המשיבה ולראותו כמי שהיה אף הוא מעסיקו של המבקש.

            בנסיבות אלו, מתבקש בית הדין למחוק את המשיב כתובע בתביעה.

6.         המשיבות טוענות בתגובתן, כי דין הבקשה להידחות שכן אין לנעול את שערי בית הדין בפני המשיב. אמנם מדובר בסכסוך בין עובד למעביד אולם יריעת הסכסוך נוגעת גם לצד השלישי המשיב, שמעורבותו בסכסוך עוברת כחוט השני במערכת יחסי העבודה בין הצדדים והינה חלק בלתי נפרד משורש ההתקשרות בין המבקש למעבידתו.

            המשיב הינו צד חיוני לבירור התביעה והוא נדרש על מנת לברר את הסכסוך בשלמותו. צירפו של המשיב כתובע אפשר הן על פי סעיף 24 (א) (1א) לחוק בית הדין לעבודה והן לפי סעיף 15 (א) לתקנות סדרי הדין.

            בנוסף נטען, כי על אף שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבקש למשיב, הפר המבקש את חוזה העובדה שנכרת בינו לבין חברת גניס. כתוצאה מהפרה זו ביצע המבקש עוולה כלפי המשיב אשר נגרם לו נזק ממוני בר פיצוי.

דיון והכרעה

7.         סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 קובע מפורשות, כי לבתי הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות שבין עובד למעביד, שעילתן ביחסי עבודה וזאת בכפוף להסתייגות שבסעיף ובלשון הסעיף:

                        24 (א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון

(1)       בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדסבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

מכאן שבכדי שלבית הדין תהא סמכות עניינית לדון בתביעה צריכים להתקיים שני תנאים: הצדדים לתביעה הינם עובד מחד ומעביד מאידך ועילת התביעה היא  במסגגרת יחסי עבודה.